מה גורם לאנשים לחזור בתשובה?

מה גורם לזרע שנראה יבש וחסר חיים להתעורר ולהתחיל לצמוח? יותר מזה, הרי צמח חייב את השמש בכדי לגדול – ודווקא בשלב שבו הוא (לכאורה) הכי זקוק לה, שלב המעבר מדומם לצומח – הוא מוסתר ממנה. הזרע הקטן, מכוסה באדמה, נסתר מהעין ומהשמש, נרטב קצת ממים והופ – משהו בתוכו מתעורר. משהו בו קם לתחייה. איזשהו קוד פנימי מתחיל לעבוד ופתאום יש תנועה, התפתחות, צמיחה וכולי.

הבורא, כך מסבירים לנו חכמים, טבע בבריאה סדרים מסויימים. כל התנהגות של יצור בבריאה – צמח, חיה – יש לה סדר שהגדיר הבורא. בכל דבר יש תכונה פנימית מסויימת – כמו ההתעוררות של הזרע. ההתבוננות בטבע, בסדר שבו, מסייעת לנו לא רק להבין את הסדרים שבו ולפתח מדע - אלא גם להבין כיצד אנחנו פועלים מבפנים. לא סתם אמרו חכמים שהאדם נמשל לעולם כולו: "כל המקיים נפש אחת... כאילו קיים עולם ומלואו" (משנה, סנהדרין ד ה)

ההתעוררות לחזור בתשובה, אותו רגע נעלם מאד דומה להתעוררות של זרע באדמה.

בכל יהודי או יהודיה – נמצא זרע רוחני שנקרא נשמה. הזרע הזה הוא מעין חיבור ישיר אל הבורא. יותר מדוייק לומר שזה ממש חלק קטן מהבורא שנמצא בכל אחד מאיתנו (תניא, בעל הסולם). הזרע הזה מכוסה ונסתר וממתין למעט מים שיתניעו בו תהליך של התעוררות וצמיחה. יש אנשים שמגיל מצוות (13 לבנים, 12 לבנות) ואולי אפילו לפני – כבר מתחילים להעיר ולטפח את הזרע הזה. משקים אותו בדברי תורה ובעשיית מצוות כך שהוא גדל וגדל ויכול להגיע להיות לא רק עץ מפואר אלא יער אדיר ואינסופי. אגב, אני חושב שיש הרבה דרכים להיות בקשר עם הנשמה – מבלי בהכרח לקיים תורה ומצוות. מהצד השני, יש אנשים שלא מיחסים שום משמעות לחלק הזה, שמידי פעם קורא להם, שמשאירים אותו יבש ודומם. אלו לא בהכרח אנשים רעים או רשעים. יכולים להיות מאד מוכשרים וחכמים – אבל משאירים את החלק הזה רדום. רוב האנשים, כך אני חושב, נמצאים איפשהו באמצע – בין יער האמזונס לכמה שיחים על אי תנועה.

לפני שאני התעוררתי לתשובה – אותו חלק שבי היה על אש נמוכה מאד. כלומר, מידי פעם מקבל איזו התייחסות, פה ושם הולך לתפילות, סקרן מרחוק לגבי יהדות, משתדל להיות בנאדם טוב וערכי. עוזר לאחרים, נותן תרומה כשמזדמן. אבל שום דבר מזה לא היה במודעות של "נשמה" או "קדושה". לא הרגשתי שום צורך להתחזק או להיות בקשר עם הקב"ה.

כשמישהו מתעורר לתשובה – זה בעצם מעין קריאה של הקב"ה אליו. אולי יותר מדוייק קריאה של הקב"ה לאותו חלק ממנו, שהיה רדום ולא מימש את הפוטנציאל שלו. הקריאה הזו מעוררת את אותו זרע רוחני ומאיצה את הגדילה שלו.

השם זיכה אותי לפגוש הרבה חוזרים בתשובה, בשלל מקומות וסיטואציות. אני יכול להעיד שהבורא, יצירתי מאד ומאפשר לכל אחד להתעורר בזמן ובקצב שלו. זה יכול להגיע בהרבה דרכים. אני בטוח שיש עוד סיפורים, בנוסף על מה שאביא כאן:

זה יכול לקרות בהבזק של רגע כמו רבי עקיבא שראה כיצד טפטוף עיקש של מים יצר גומה בסלע והסיק מזה שהתורה (המשולה למים) יכולים גם לשנות אותו (הקשה כסלע).

וזה יכול להיות תהליך איטי כפי שתיארתי את הסיפור האישי שלי בפוסט קודם.

זה יכול להיות, ממקום נמוך – למשל כאשר רב בשיעור תורה לקהל הרחב יוצר במאזינים תחושות פחד או אימה. כשמפריזים בתיאורי הגיהנום (כן, יש דבר כזה) או בנבואות זעם של הגאולה ומה יקרה לאותם שאינם מאמינים. השם ישמור – בעיקר מאותן הפחדות מיותרות.

או ממקום גבוה – של רצון פנימי להתפתח או סקרנות (כפי שבחלקו קרה אצלי).

ממקום של גאווה – ריש לקיש הוא דוגמא לכך. מדובר על אחד שהיה בריון ועבריין – ראש כנופית שודדים. אך הוא עשה תנאי עם רבי יוחנן שאם רבי יוחנן יתן לו את אחותו לאישה הוא יחזור בתשובה. כלומר חזר בתשובה בגלל עסקה (על בחורה).

ממקום של ריקנות – ריקנות נפשית מהחיים המודרניים. ריקנות מהחומריות שמציפה אותנו אך לא נוגעת באמת הפנימית.

ממקום של כאב – מקום המחפש תשובות לשאלות קשות, קיומיות או רגשיות. בעקבות אירוע קשה, תאונה, טראומה. פגשתי פעם יהודי בדרך לבית הכנסת שנראה מתייסר. שוחחנו מעט והוא אמר שאיננו רוצה ללכת לתפילה אבל אין לו ברירה. הוא סיפר שהוא בויכוחים קשים עם הקב"ה אבל הקב"ה בינתיים גובר עליו בויכוח.

זה יכול להיות בהיסח הדעת – פגשתי כמה וכמה אנשים שהתחילו להגע בקביעות לבית הכנסת בכדי לומר קדיש על קרוב שנפטר. הם בעצמם רחוקים מהדת ומהתפילה- אך בכל זאת מגיעים פעם ביום, או 3 פעמים ביום להתפלל במניין – רק בכדי לכבד את יקירם שאיננו. חלקם גם ממשיכים להגיע לאחר שנת האבל, כשכבר לא צריך לומר קדיש וחלקם גם ממש חוזר בתשובה. הנשמה שלהם טעמה התעוררות רוחנית בתפילות והיא רוצה מזה עוד.

מקום של צורך נפשי – צורך להיות שייך, צורך בסדר – בכאוס ששולט בחיינו. צורך באחיזה בחיים, במסגרת עם כללים ברורים.

ממקום של סקרנות וחקירה – הבירור מי אני ולשם מה נבראתי לפעמים מוביל, אם לא פוחדים מהתשובות, למקום של תשובה. יש ליהדות תשובות מעולות (מומלץ להתחיל בהקדמה לספר הזוהר של הרב אשלג – כאן בגרסת PDF).

ממקום של שיקוף חברתי – ההבנה שאנחנו שייכים לעם מיוחד. כדוגמת החזרה בתשובה של כתב ערוץ 10 צבי יחזקאלי .

ושינו מקום שהוא פסיבי לחלוטין – אני מכיר (אישית) מישהו שחזר בתשובה כי רב גדול (הרב עובדיה יוסף זצ"ל) ברך אותו שיחזור בתשובה.

אני בטוח שיש עוד הרבה סיבות והרבה סיפורים. לכל אחד יש את המקום שלו ונקודת המוצא שלו.

אחרי ההתעוררות ישנו עוד שלב, קצת יותר ארוך שנקרא המשך החיים. בלי נדר, ארחיב עליו בפעם אחרת.

אינני יודע להסביר למה דווקא אני (או כל אחד אחר) התעוררתי לתשובה. למה אני ולא עוד 40 חבר'ה שלמדו איתי בתיכון, או עוד 60 חבר'ה שהיו איתי בצבא וכן הלאה. אינני יודע וזו שאלה שאני משתדל לא להתעסק איתה יותר מידי - מניח שלכל אחד יש את המקום שלו והתפקיד שלו בעולם.

לפעמים נדמה לי שנשלחו לי רמזים לאורך כל הדרך ורק כשאני הייתי בשל לכך אותו זרע התחיל להתעורר ולהתפתח. משהו בי בחר לאפשר את ההפתחות הזו - אמנם בקצב שלי - אבל עם כיוון ידוע.