מיהו יהודי? - חלק א

לפי ההגדרה ההלכתית היבשה יהודי הוא מי שנולד לאמא יהודיה. זה הקריטריון היחיד! לא ברית מילה, לא בר-מצווה, חתונה או (חלילה) קבורה. אין קשר בהכרח לקיום מצוות, אמונה באלקים או קשר לעם ישראל. אדם יכול לחיות כל חייו כגוי גמור (ואפילו להמיר את דתו) ועדיין הוא יחשב יהודי. ואפשר כמובן גם להתגייר - למי שבוחר בכך.

אבל מה זה אומר בעצם להיות יהודי - מה הביג דיל? (בהמשך גם אסביר עד כמה הדיל אכן ביג).

שאלה שאני שומע לא מעט היא: במה אנחנו שונים מהגויים: אנחנו נראים אותו דבר, כולנו מצחצחים שיניים בבוקר, עובדים, מקימים משפחות, אפילו (חלקנו) מאמינם באותו אלקים - אז מה ההבדל?

הערה חשובה לבנות ישראל הקדושות: אני כותב בלשון זכר מטעמי נוחות (ככה זה זכרים - מחפשים נוחות) אך האמור מתייחס כמובן לשני המינים.

נתחיל בלהגדיר מיהו או מהו יהודי.

(גילוי נאות: זו ההגדרה שלא שמעתי ממקור אחר אבל היא הכי קולעת לטעמי)

להיות יהודי זה להיות בעל פוטנציאל להתחבר לקב"ה. פוטנציאל ההתקשרות אל הקב"ה - הוא מה שהופך מישהו ליהודי.

עד כמה לממש את הפוטנציאל הזה - זה כבר במסגרת זכות הבחירה שלנו. באופן בסיסי, יש לנו את כל הכלים למימוש הפוטנציאל, אם נחפוץ בכך: לכל אחד יש נשמה טהורה, בנוסף יש לנו מצוות שמקשרות אותנו אל הבורא (מצווה מלשון צוותא - ביחד) ויש לנו תורה - שהיא מעין ספר הדרכה למימוש הפוטנציאל (בין היתר).

לכל אחד (ואחת) יש תשתית רוחנית וגשמית שקיימת אצלו מרגע לידתו - להתחבר אל הבורא, בהתאם לרצונו.

מערכת היחסים בינינו לבין הבורא היא לא לינארית. היא מערכת יחסים של משפיע ומושפע, בורא ונברא. האמת שגם אנחנו הברואים משפיעים ועל ידי כך מתקנים את העולם אבל זה לא הנושא כרגע.

אותו שפע שהבורא מעתיר עלינו הוא בעצם אותה חיות שאנחנו מקבלים. המקובלים מכנים זאת הארה. ככל שאנחנו הופכים את עצמנו לכלי משוכלל וזך יותר (על ידי מצוות ומעשים טובים) כך אנחנו זוכים להארה (או חיות) גדולות יותר. לזכות ביותר "אור" דורש עבודה.

אנסה לתת דוגמאות מהמרחב הישראלי שכולנו מכירים.

ישנם זמנים מיוחדים בהם יש השפעה גדולה יותר של הבורא כלפינו ולפיכך גם התעוררות מיוחדת שלנו אליו. למשל:

יום כיפור (ובכלל חגים) - ביום כיפור כל בתי הכנסת מתמלאים באנשים. דתיים, חילוניים, רחוקים, קרובים - כולם מגיעים לתפילה. ישנו איזשהו רצון פנימי לבוא ולהתקרב, לקחת חלק, אולי לבקש סליחה - להתחבר.

שמחות - הרבה מאד משפחות חילוניות מקפידות לקיים ברית, חתונה, בר-מצווה, שיהיו לפי ההלכה היהודית. בזמן שמחה החיבור שלנו לבורא מתעורר. ישנה קרבה יתרה, התעוררות של הפוטנציאל, הודיה, שמחה גדולה. לכן אנחנו מברכים באירועים כאלה "שהחיינו, וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

אני גר בקרית אונו, עיר בעלת צביון חילוני מובהק. בעיר פועל מכון קשר המדהים שמכין נערים לבר המצווה. חוץ מהקריאה בתורה הנער והמשפחה לומדים מה זה בר מצווה, מה זה להיות יהודי ועוד. התמונות באתר המכון מדברות בעד עצמן: תראו איזו שמחה אמיתית של משפחות חילוניות (חלקן מעולם לא דרכו בבית כנסת) עם תפילין וציצית וספר תורה.

שבת - כולם יסכימו ששבת זה זמן מיוחד, זמן קדוש. זמן של התעוררות פנימית מסויימת. אנחנו מקבלים בשבת "נשמה יתרה" - תוספת פוטנציאל. לכן, כל דבר שנעשה בשבת יש לו טעם מיוחד, תבלין של שבת.

עד כמה הדיל אכן ביג?

הפוטנציאל האמיתי של כל יהודי הוא באמת - אינסופי. הוא פשוט תלוי במידת הרצון הפנימי.

אנחנו מסווגים את הנבראים בהתאם לרמת החיות שבהם - רמת ההארה שמשפיע עליהם הבורא.

יש דומם, צומח, חי ומדבר. ברור לכולם שבאבן (דומם) יש הרבה פחות חיות מאשר אקליפטוס (צומח) או איילה (חי). בנוסף, גם ברור שהאדם נמצא מעל כל אלו - שהרי הוא מדבר. האדם מסוגל לעסוק גם בנושאים מופשטים, להביע רעיונות. האדם מפותח יותר מבחינה חברתית ומסוגל להתייחס לכלל בני מינו.

בשפה רוחנית: מידת ההשפעה שאדם מקבל מהבורא, מידת החיות (ההארה) יותר גדולה מאשר בעלי החיים. נבדיל לרגע בין חיים לחיות - חיים זה מונח ביולוגי, חיות זה ברובד רוחני יותר, כיצד אנו פועלים בעולם, משפיעים. למשל, בזמן שינה הגוף חי אך בעל מעט מאד חיות.

חכמי ישראל מסבירים לנו שעל אותה סקאלה של הארה רוחנית מאת הבורא (היכולת להכיל מידה של חיות) - ישנה מדרגה נוספת - יהודי.

אני מודע לזה שהאמירה הזו עלולה להקפיץ, לקומם ולהישמע לא הגיונית.

אין באמירה הזו אגו, או גאווה, או שררה. יש כאן ביטוי למצב ייחודי בבריאה. מצב שבו ליהודי יש פוטנציאל התקשרות שהוא משמעותית יותר גדול מכל בריה אחרת - אפילו מבני אדם אחרים. לראיה - עם ישראל קיבל תרי"ג (613) מצוות. 613 דרכים להתחבר אל הבורא: בזמנים שונים, מקומות שונים, סיטואציות שונות - אנחנו עטופים (או מוקפים) בדרכים לקשר כל פעולה, דיבור ומחשבה אל הבורא. יהודי יכול לחיות את חייו בחיבור מתמשך אל האלקות, אל השורש של העולם.

העמים האחרים, הגויים, קיבלו 7 מצוות בלבד (7 מצוות בני נח).

נמשיל משל: מי מחובר יותר למנכ"ל (של העולם!) - זה שיש לו את הנייד הפרטי, כתובת המייל, הטלפון הקווי והכתובת? או זה שיש לו רק את מספר הפקס של הלשכה?

זה שמכיר אישית את כל המזכירות והעוזרים או זה ששולח פקסים?

למי יש פוטנציאל להשפיע יותר על ניהול העולם?

שלא ישתמע חלילה זלזול במישהו מהגויים - כולם נבראו בצלם אלקים. לכולם ייעוד ותפקיד בבריאה. בכדי שגוי יתקשר בקדושה לאלקים הוא נדרש לקיים רק 7 מצוות, כך הוא מגיע למימוש הפוטנציאל הרוחני שלו. אבל ליהודים איפשר הבורא הרבה מאד דרכים להתחבר אליו - פי 87 מהגויים. כלומר, הפוטנציאל של היהודי להתחבר לבורא גדול הרבה יותר.

כאן המקום לשאול שאלה מתבקשת: למה? מה הביג דיל?

אענה בקצרה (ויש מקום להאריך בזה): אנחנו שותפים פעילים בבריאה. הבורא הכל יכול, בחר בעם ישראל, להיות השותף שלו בבריאה - להיות עם קדוש שמהווה אור לגויים. אור לגויים במובן של עוצמה רוחנית, אמונית, מוסרית, חברתית, משפטית ודתית. אנחנו נוטים לזלזל בחלק מהנדבכים הללו אבל באמת - בזמן קבלת התורה כל הדברים שציינתי היו בגדר תוהו ובוהו. לגנוב ולרצוח היו כנראה דברים כל כך נפוצים שהיה צריך ממש לכתוב בעשרת הדיברות שהדבר אסור. מאז ועד היום, עם ישראל משמש כמעין נושא הלפיד הרוחני של העולם.

גם כאן, אולי דברי לא מתיישבים עם תפיסת ה"שוויוניות" שרווחת בימינו. אבל האמת שאין בנושאים הללו שום שוויוניות, גם אם נרצה בה מאד. עבור הרבה עמים בעולם יהודים תמיד יהיו משהו אחר - לרוב שלילי ולא רצוי. הרבה מאד אנשים שאני מכיר מספרים סיפורים דומים מאד על חיים בגולה - אתה קודם כל יהודי ורק אחר כך מתיחסים אל השם שלך. שמעתי אינסוף סיפורים על אפליית יהודים, רדיפת יהודים והשמדת יהודים בהולנד, מרוקו, רוסיה, אוקראינה, ארגנטינה, ארה"ב, בריטניה, בלגיה, עירק, צרפת וגרמניה כמובן.

מצד שני, הסינים והקוריאנים מעריצים את החוכמה היהודית וגם את היהודים.

להיות יהודי זה אומר להיות ייחודי - ולו בעיני אלו שאינם יהודים.

עוד דוגמאות ל"מיוחדות" היהודית? בבקשה:

א. שימו לב לאחוז היהודים זוכי פרס נובל - בין 39% ל-20% בקטגוריות המחקריות. אגב אחוז היהודים בעולם הוא פחות מ-1%.

ב. מדינת ישראל בת 72. כשהוקמה המדינה רובה היה שטחי פרא, אפילו ללא רוב יהודי. רק 72 שנה לקח לנו והקמנו כאן מדינה לתפארת - כל זה לצד מלחמות בלתי פוסקות, גלי עלייה מטורפים ומעמד בינלאומי מאתגר. אין אף עם בהיסטוריה האנושית שהצליח להגיע להישג כזה בזמן קצר כל כך, עם משאבים מצומצמים כל כך. יש עוד מה לשפר כמובן אבל ההתפתחות שלנו כמדינה היא מטאורית - חד פעמית בהיסטוריה האנושית.

ועוד שתי דוגמאות מהכתובים:

א. בגמרא מסכת שבת (דף קנו, ע"א): "רבי יוחנן אמר: "אין מזל לישראל". יקומו הציניקנים ויאמרו שבראיה היסטורית אכן אין מזל לישראל אבל נאחס אולי כן. ובראיה רוחנית - אין מזל לישראל כי עם ישראל מונהג על ידי הקב"ה ולא על ידי חוקי המזל בטבע. ניתן להרחיב גם כאן.

ב. ישנם צדיקים - נשמות מיוחדות שמחוברות במיוחד אל הקב"ה ומשפיעות טוב על כל עם ישראל. עליהם נאמרו הרבה דברים, אחד מהם הוא: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" (מבוסס על פסוק מאיוב - ראו כאן). כלומר, אם אמרנו שלעם ישראל יש כוח להשפיע על העולם אז לצדיק הקב"ה נותן כח מיוחד לשנות ממש את המציאות. הצדיק מחליט מה לשנות והקב"ה מקיים את הגזרה.

עוד לא סיימנו! - חלק ב של הפוסט נמצא כאן - בו נסביר מה קורה כשמתחילים לעבוד על הפוטנציאל!