שבת ראשונה

לשמור שבת ראשונה זה תמיד עניין גדול. יותר מהכל, שמירת שבת מציינת איזה מעבר ברור מחיים חילוניים לחיים דתיים. זה ציון דרך. לחילוני, מדובר בההקרבה גדולה הכרוכה בלשמור שבת פתאום-באמצע-החיים ונדרשת מוכנות נפשית.

אצלנו, לשמור שבת ראשונה היה אכן עניין גדול ומרגש. היינו כבר נשואים עם ילדה קטנה (ועוד אחת בדרך) ואשתי היקרה הודיעה לי שהחל משבת הבאה – אנחנו שומרים שבת. כיוון שלא היה מקום להתחמק מהעניין פשוט הצדעתי וקיבלתי את העניין. האמת שבדיעבד, לקבל את העניין היה עוד החלק הקל...

בתור ילד, זכיתי לשמור שבת פעמים רבות אצל סבא וסבתא ואצל דודים. הכרתי את הפורמט. כולם היו דתיים נעימים ושבת אצלם היתה נעימה וכיפית – זמן של בית כנסת, משחקים, ארוחות, טיולים בשכונה. אני באמת זוכר את השבתות שעשיתי בתור ילד ונער כחוויה טובה, אף פעם לא מעיקה או מגבילה. יש חוקים אחרים בשבת אצל הדודים ובמסגרת החוקים עושים כיף. די פשוט.

זוגתי ואני היינו בתהליך התקרבות מתון וההחלטה לשמור שבת היתה טבעית ומתבקשת – גם אם ביוזמת צד אחד.

זו החלטה מרגשת, ממש מרגשת. בימים לפני הזדרזנו לקנות פלטה ומיחם, לארגן נרות, יין וחלות. ביום שישי דאגנו להכין ערימה של אוכל כדי שיהיה ספיירים אם נהיה רעבים. ניקינו את הבית, התקנו את כל הציוד החדש. סידרנו את האורות בבית כך שיהיה אור בסלון וחושך יחסי בחדרי השינה. הספירה לאחור החלה, והנה זוגתי מדליקה נרות שבת בפעם הראשונה – התרגשות שיא, פרפרים בבטן, דפיקות לב. וואו, איזה רגע מרגש. היא סיימה את הדלקת הנרות בעיניים נוצצות, איחלנו זה לזו שבת שלום והתיישבנו בסלון.

איזה כיף, אמרתי לה, מה עושים עכשיו?

ואז בבת אחת, לשנינו נפל האסימון שבמשך ה-25 שעות הקרובות – אין לנו מה לעשות.

מהר מאד ההתרגשות הפכה לשיעמום ונסיונות להפיג אותו – לקרוא עיתון או ספר, לאכול ארוחת ערב, לישון, אולי טיול קצת בחוץ. ועדיין נשארו עוד 23 שעות....

השבת הראשונה שלנו ביחד היתה מרגשת אך גם מאד קשה. שמירת שבת היתה מאד דומה לשמירה באיזה מגדל בקצה הבסיס. רק ששם השיעמום היה נגמר אחרי 6 שעות. מה שאני הכרתי וחוויתי בתור ילד והשבת הראשונה שלנו – היו שני דברים שונים עם אותו שם.

מתוך השיעמום התחילו געגועים עזים לטיולים של שבת, לביקורים המשפחתיים, לחופש, לאפשרות להתאוורר.

יש כאן נקודה שצריך לחדד – גם לחילוניים יש עונג שבת. שבת זה זמן מיוחד בו הכל יותר כיף, יותר טעים, יותר יפה. כל דבר שיהודי עושה בשבת – בין אם במסגרת שמירת שבת או מחוץ לזה – להכל יש "תבלין" מיוחד של שבת, נשמה יתרה.

לוותר על התענוג שבטיולי שבת ולעבור לואקום בו נתקלנו היה לא פשוט. לחוות את האיסורים וההגבלות של שבת מבלי להכניס תוכן אחר - היה מתסכל מאד.

א ב ל –

ברבות הזמן והשנים, הכנסנו (ועודנו מכניסים) עוד ועוד תוכן של קדושה לשבת. אני די מהר התחלתי ללכת לבית הכנסת בשישי בערב. בשבת בבוקר התפנקתי בשינה טובה והייתי ממש מבסוט שיש לי גם חופש מהעבודה וגם חופש מהתפילה כל בוקר. אבל גם זה השתנה די מהר והתחלתי ללכת לתפילות של שבת בבוקר.

סעודות השבת, הפכו מארוחה פלוס קידוש, לסעודות שבת אמיתיות: קידוש, חלות, אוכל, שירים, דברי תורה.

את הזמן בין לבין מקדישים לילדים – בשיחה, בשיעור תורה, בצחוקים משותפים.

משתדלים מאד להשלים שעות שינה ומקפידים מאד על שנת צהריים – גם אם קצרה.

העיתון שפעם הציל אותנו מהשיעמום כבר לא מעניין יותר. התחליף שלו הוא אחד מעלוני השבת שמחולקים בבית הכנסת.

אני משתדל לקדש לא רק את הזמן, או את הגוף (באכילה או בבגדים יפים) אלא גם את הדעת שלי. אני משתדל מאד לא לחשוב על ענייני עבודה בשבת, לא לתכנן סידורים במשך השבוע או רשימות מטלות. הסידורים היחידים בהם אני מתעסק זה על המדף בבית הכנסת.

תוך כדי שאני כותב את הדברים אני מנסה להבין מה שונה במהות של השבת של לפני (בתור חילוני) והשבתות שאחרי. הרי בשני המקרים היה לי כיף באופן מיוחד – גם בתור חילוני וגם בתור דתי.

אני יכול לשים את האצבע על שלושה דברים –

הראשון – העונג בשבתות של הטיולים והנסיעות היה עונג של הגוף ושל הנפש. חופש וטיולים זה דבר מבריא וחיובי. שבת בלי התרוצצות היא שבת מבוזבזת.

היום אני מרגיש שהשבת והעונג שלה הם לא רק גופניים ונפשיים אלא גם רוחניים. משהו פנימי ועמוק יותר מקבל הזנה והתייחסות. השבתות שלנו מלאות (ברוך השם!) כל טוב, הרבה עשיה קדושה, הרבה פעילות – אבל במסגרת ההלכתית. אני מרגיש שהאיסורים וההגבלות דווקא מאפשרים להזנה הזו להיות יותר בעוצמה ובדיוק.

השני –את רוב השבתות של ההתרוצצויות היינו מסיימים עייפים ומותשים. לא הרגשנו שאנו זוכים למנוחה. יום ראשון – הוא יום חזרה לעבודה בלי ששום דבר כמעט משבת נשאר ומלווה אותי במהלך השבוע. הרגשנו שאנחנו מתחילים מחדש את השבוע עם מצברים מרוקנים.

שבת כהילכתה ממשיכה איתי לתוך השבוע. אותו אור יקר ממשיך להשפיע גם בימים שאחרי. אינני מרגיש עייפות ותשישות אלא כאילו הבטריה טעונה על 100%.

השלישי – במובן המשפחתי. לחוות שבת כמשפחה זה דבר מגבש ומאחד מאין כמוהו. אין בריחה לפלאפונים או מסכים שונים. כולנו אוכלים ביחד, שרים ביחד, צוחקים ביחד, מתפללים ביחד. לא שאנחנו איזה משפחה מז'ורנל כלשהו – אבל הביחד המשפחתי משמעותי ועמוק הרבה יותר משאר ימות השבוע וודאי שמשבת שבה כולם מתפזרים אחרי האוכל.

לקח לי הרבה מאד שנים, לוותר בתוך תוכי על השבת החילונית שלי. להפרד ממנה בלב שלם. לשחרר אותה לעולם שכולו חול.

אני חושב שיום שבת הוא מתנה מאת הבורא. כמו כל מתנה צריך לדעת להשתמש בה נכון כדי להוציא ממנה את המירב. צריך ללמוד אותה, ללמוד עליה, להכיר אותה והכי חשוב – להתנסות!

שבת שלום!