ניצוצות מוסיקליים

אחת הפעולות שעושה חוזר בתשובה, מעצם היותו כזה, זה להביא את כל המטען ה"חילוני" שלו אל תוך החיים הדתיים. כמובן שלאט לאט, סדרי העדיפויות משתנים, תחומי העניין מתעדכנים והפוקוס (בשאיפה) מתכוונן. אבל משהו בתפיסת העולם, בתרבות, בחוויות החיים שצברת, באנשים שפגשת - ממשיך איתך הלאה לכל מקום בו תהיה. זה מייצר יצור כלאיים חדש - כזה ששורשיו נטועים במקום אחד וענפיו גדלים במקום אחר. עץ משונה שכזה - בהכרח מניב פירות מיוחדים.

כאשר אנחנו מקדשים משהו אנחנו מעבירים אותו טרנספורמציה רוחנית - אנו לוקחים אותו מהמרחב החומרי, הגשמי ומעלים אותו אל מקום של קדושה. בספרות זה מכונה "העלאת ניצוצות". קידוש של סעודת שישי, למשל - לוקח יין גשמי לחלוטין ומטעין אותו בקדושה. והאמת שהקידוש מוסיף קדושה לכל סעודת השבת לא רק ליין עצמו. לכן אנחנו עומדים בקידוש ולכן גם אומרים אותו בניגון.

כאשר חוזר בתשובה מגיע עם המטען שלו ומערבב אותו עם עולם הקדושה ישנה העלאת ניצוצות שרק הוא יכול לבצע. ישנם דברים שהיו ממשיכים להתקיים במרחב חילוני לגמרי - ורק החוזר בתשובה יכול להביא אותם איתו אל עולם הקודש. האמת היא שחוזרים בתשובה לא רק מביאים איתם מטען "חילוני" אל חיי הקודש - הם גם מביאים את הקדושה אל תוך החילוניות בתוכם. כך נוצר לו סלט צבעוני ויפה שרק שכמותנו מכירים.

אינני מעוניין שישתמע שהחילוניות "נמוכה" והדתיות "גבוהה". אני לא עוסק בדירוג של אף אדם או אף מגזר. העלאת ניצוצות פירושה להעביר משהו (חפץ, רעיון, מחשבה) ממימד גשמי נטול קדושה למימד של קדושה.

כאחד שאף פעם לא התכחש לעבר שלו (שהרי שם שורשי) הנושא הזה מעסיק אותי לא מעט. במיוחד הדבר בא לידי ביטוי במוסיקה. מוסיקה תמיד הייתה חלק משמעותי בחיי - בערך כל ילדותי ניגנתי, בערך כל שנות נעורי ניגנתי וגם בחלק משנותי הבוגרות. בעברי, בוגר תיכון לאומניות, נגן חליל-צד, ניגנתי באינסוף קונצרטים, טקסים, הופעות וחלטורות. ותמיד, אבל תמיד הייתי עם מוסיקה באזניים. כמו שאני נוהג לומר: מוסיקה אצלי זה לא בדם - זה בעצמות!

מוסיקה, כמו כל אומנות, יכולה לרומם את הנפש או להשחית אותה. בודאות אני יכול לומר שתהליך התשובה שלי עידן את הבחירות המוסיקליות שלי (גם הגיל עושה את שלו) - אבל גם היום אני מוצא את עצמי מתרגש ממוסיקה טובה. מוסיקה טובה, לא חייבת להיות דווקא יהודית, או בעברית. יש הרבה מוסיקה טובה שאיננה בקטגוריה הזו (אגב, זה לכשלעצמו העלאת ניצוצות. אם אני שומע שיר כיפי שמרים לי את מצב הרוח - זה ממש זה).

בעקבות תהליך התשובה אני הכי מוצא את עצמי מתרגש דווקא ממוסיקה שכן מחוברת ליהדות או קשורה אליה - בין אם בניגון או בטקסט. למוסיקה יש מקום מיוחד ביהדות. תפילה ראויה- תהיה בשירה. קידוש - בניגון. קבלת שבת בבית כנסת, עם כל השירה שבה, היא אירוע מרומם נפש. כל סעודת שבת (יש שלוש כאלה) - אנחנו שרים ביחד כל המשפחה - במיוחד סעודה שלישית ששם הצלילים ממש מאירים את הבית.

במהלך שיטוטי (הבלתי פוסקים) ביוטיוב נתקלתי במספר שירים שנכתבו או מבוצעים על ידי זמרים חילוניים - אבל הם שירי תפילה לכל דבר ועניין. זה יכול להיות טקסט מהמקורות או מילים מקוריות אבל באופן מובהק אלו תפילות. באיזשהו שלב ממש חיפשתי את השירים הללו וקיבצתי אותם לרשימת ההשמעה: "תפילה בתחפושת".

אלו שירים שאף אחד דתי לא יגיע אליהם אף פעם - כיוון שמבחינתו האמנים יסוננו באופן אוטומטי. והם שירי תפילה אמיתיים וטובים.

רוצה לציין שני שירים מתוך הרשימה שיקרים לליבי באופן מיוחד:

הראשון של שי צברי - אבוא בגבורות - פיוט סליחות מתוך סידור רב סעדיה גאון. טקסט עתיק, תקיף ששי הלחין ושר. פשוט מוסיף עוצמה למילים (הממילא חזקות):

השני של שי בן- צור- מודה אני. את השיר הזה כתב שי והוא שר אותו יחד עם תזמורת הודית שאיתה ניגן. השיר הזה כל כך תפס אותי שהוא הפך לשיר שאנחנו שרים בשולחן השבת שלנו בבית:

והרי לכם העלאת ניצוצות - לקחת שיר שכתב יהודי, שר אותו בהודו עם ההודים ואותו שיר בדיוק, בתיווך היוטיוב - הפך לשיר שמוסיף קדושה לשולחן שבת אצלי בבית.

משהו בחוזרים בתשובה מאפשר מרחב רחב יותר של קדושה במציאות - לעומת הדתיים מבית. משהו בחוזרים בתשובה אוחז בחילוניות ויודע לראות בה את הקדושה שמסתתרת. משהו בחוזרים בתשובה יודע להכיל מנעד רחב של יחס לקדושה. חוזרים בתשובה יודעים לזהות ניצוצות גם במקומות רחוקים וחשוכים - ולהביא אותם אל הקודש. אלו הפירות המיוחדים שלנו והם טעימים במיוחד.