להיות "גיבור על" יהודי

כשהייתי ילד היו סרטים ששילהבו את הדמיון: סופרמן ואחר כך באטמן. הסרטים הללו, המבוססים על דמויות קומיקס מפורסמות היו די נדירים וממש כיפים לצפייה. בשנים האחרונות אנחנו עדים למבול של סרטי גיבורי על (בעיקר של שני אולפנים גדולים מארוול ו-DC שהם הבמבה והשוש של עולם הקומיקס). לכל דמות יש "כוחות על" שבאמצעותם הוא מציל את העולם מחורבן, מנצח את הנבל התורן ועל הדרך מכניס עוד כמה מליוני דולרים לקופת האולפנים.

(התמונה באדיבות המאייר הנפלא אבימי מילר - ניתן לראות עבודות נוספות שלו כאן)

האמת היא שברובם - הסרטים הללו (שמבוססים על סיפורי קומיקס) הם יהודיים לחלוטין. כלומר, זה לא שתראו את שטריימל-מן מנצח את הנבל האמתני: הגפילטער-פישר בעזרת כפית חזרת. אבל בהחלט אפשר לראות ארבעה יסודות מאד יהודיים שמופיעים הן במדרשים והן בפנימיות.

יסוד ראשון

לכל גיבור על בהתהוות קודמים יסורים. לפני או תוך כדי גילוי ה"כוחות". ובכן - צמיחה וגילוי מתוך יסורים זה דבר מאד יהודי. כל הדמויות המרכזיות שאנחנו מכירים ביהדות עברו יסורים קשים לפני שהם הפכו למי שהם היו. למשל:

אברהם אבינו - נרדף על ידי נמרוד והושלך על ידו לכבשן האש

יצחק - בגיל 13 נלקח להעקד על המזבח

יעקב - נרדף על ידי אחיו רק כדי להימלט אל חיבוק הדב של לבן הארמי, חזר לכנען, הבן האהוב שלו נעלם והוא נאלץ בסוף ימיו לגלות למצריים

משה רבינו - שנשלח בתיבה על היאור, ברח ממצרים, ישב בכלא

דוד המלך - שחטף אינסוף בזיונות בתור ילד

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) - היה מסוגר 12 שנה בתוך מערה ועוד

והאמת, מבלי להרחיב על כך כרגע, שכל יהודי בחייו מכיר את העיקרון הזה.

יסוד שני

הקטע המעניין בגיבורי על זה לא היסורים אלא היכולות יוצאות הדופן שלהם - מחוץ לחוקי הפיסיקה: לעוף, לקפוץ גבוה מאד, להעלם, להילחם, להתחכם ועוד.

הרבה מאד מאותם "כוחות על" ניתן למצוא בכתובים. לפעמים נדמה לי שמי שהמציא את אותם גיבורי על היה יהודי עם דמיון מפותח שלמד סיפורי תנ"ך והחליט לאמץ מוטיבים מסויימים לטובת שילוב בסיפור אחר.

כמה דוגמאות מהכתובים:

לעוף - בלעם הרשע (הנבל במקרה הזה) היה מסוגל לפרוח באויר. כל פעם שהרגיש סכנה - פוף, היה מעיף את עצמו למעלה. הקטע הוא שגם בני ישראל ידעו לעוף וכך גם לבסוף תפסו אותו.

להופיע פתאום במקום אחר - בכתובים מוזכרת לפעמים "קפיצת הדרך" - מעבר ממקום למקום באופן מיידי. כך קרה לבני ישראל כשיצאו ממצריים, כך קרה גם ליעקב בדרכו לחרן.

להזיז דברים גדולים - עוג הרים הר ורצה לזרוק אותו על עם ישראל (לא הצליח לו), ים שלם נבקע בקריעת ים סוף, נהר הירדן התייבש כשנכנסו בני ישראל לארץ ישראל (אחר כך גם על ידי אליהו הנביא וגם על ידי אלישע).

חסינות מפני מכות - לאחר שמשה הרג את המצרי הוא נידון להוצאה להורג. כאשר החרב פגעה בצוואר שלו היא נשברה - כיוון שהצוואר שלו נהיה קשה כמו שיש.

להיות "רואה ואינו נראה" - כאשר יהושע בן נון וכלב בן יפונה מגיעים אל רחב - היא מחביאה אותם בעליית הגג שם הם מסווים את עצמם כשהם הופכים לרואים ואינם נראים.

יצירת מציאות חלופית - בעת מלחמה עם מלכי הדרום, יהושוע רואה שעם ישראל מצליח בלחימה ולכן מבקש מהשמש והירח לעמוד ("שמש בגבעון דום") בכדי להאריך את היום ולנצח במלחמה.

כוח בלתי מוגבל - נו באמת, כל התנ"ך מלא בסיפורים על עוצמה וגבורה בלתי נתפסים. שתי דוגמאות: יעקב אבינו נלחם עם מלאך כל הלילה וניצח אותו! שמשון הגיבור ניצח (לבד!) צבא שלם של פלשתים.

ראייה בלתי מוגבלת (במרחק ובזמן) - האמת היא שבכתובים יש דוגמאות לראיה כזו: אדם הראשון ראה "מסוף העולם ועד סופו". משה רבינו בהר סיני, שואל את השם על רבי עקיבא (שיגיע כמה דורות לאחר מכן).

וחוצמזה - סיפורי צדיקים מלאים באינסוף אירועים שהם מעל הטבע ומחוץ להגיון האנושי.

אותי מעניינת שאלה אחרת - אם אמרנו שיהודים יכולים להיות גיבורי על (באמת) אז למה אנחנו לא רואים רבנים שמסתובבים בטייטס וגלימה?

למרות שזה יכול להיות מגניב - יש לשאלה כמה תשובות אפשריות:

א. בסיפורי הקומיקס, ה"כוחות" נכפים על הגיבור מבחוץ. בניגוד לכך אותם יהודים צדיקים שמכופפים את חוקי הטבע - פועלים בכלל בפנימיות. העבודה הגדולה שלהם היא בכלל לשבר את הטבע האנושי בפנימיות שלהם בצורה שלא מבטלת את הגשמיות אבל בהחלט מגמישה אותה. דווקא בגלל שהמרחבים הפנימיים של הצדיקים הם אינסופיים ובנוסף הם מקושרים למי שולט בטבע (הקב"ה) - הטבע נענה לרצונות שלהם.

ב. יהודים צדיקים פועלים בענווה וללא גאווה. הם לא צריכים חליפה מיוחדת וצבעונית או מיתוג מיוחד. הם רואים עצמם כשליחים של השם. כל מעשה מופת שהם עושים - הם עושים לא בכוחם אלא מכוח החיבור לקב"ה. אם כבר מגיע למישהו קרדיט - אז זה לקב"ה. הם בהחלט פועלים בכדי להפוך את העולם למקום טוב יותר אבל הם משתלבים בתכנית האלקית ולא מכתיבים אותה.

סיפור בעניין בנושא מופיע בגמרא במסכת יומא (דף סט עמוד ב) שבו חכמים קיבלו רשות משמיים לשלוט ביצר העריות (יצר המין) אך לא לבטל אותו. הם שמו אותו בהסגר 3 ימים - וראו שהעולם נעצר. לא הצליחו למצוא ביצת תרנגולת אחת בכל העולם! כלומר, יצר העריות נצרך לעולם בכדי להתקיים ואי אפשר לבטל או לרסן אותו. אותם חכמים יכלו לשנות את העולם בכוחות שלהם אך הבינו שלא כדאי להם לגעת ב"תשתית" הרוחנית של העולם.

אותו "כיפוף" של חוקי הטבע תמיד יהיה לצורך מסויים, ספציפי ואף פעם לא כדי להרשים או להשוויץ.

ג. כי באמת טייטס וגלימה זה לא כזה נוח.

יסוד שלישי

עקרון יהודי נוסף שבא לידי ביטוי בסיפורי "גיבורי העל" הוא עיקרון של "זה לעומת זה ברא אלקים" (קהלת ז י"ד) - כתבתי על זה כבר כאן. העיקרון הזה אומר שלכל כוח טוב שקיים יהיה מקביל שלילי - באותה עוצמה. דוגמאות מהכתובים: יעקב ועשיו - גרו באותו רחם. אחד קדוש וטהור השני ההפך ממנו. הזכרנו מקודם את בלעם הרשע - שהיה בדרגת נבואה גבוהה יותר משל משה רבינו. אך בניגוד מוחלט למשה היה מושחת ורקוב מבחינה מוסרית.

גם בסיפורי הקומיקס אנחנו תמיד רואים שנבל-על כלשהו תמיד מתעורר לצד גילוי הכוחות של הגיבור. יש כוח יוצא דופן שאמור לשמש לטוב, מולו קם כוח שהוא תכלית הרוע - ושניהם נאלצים להלחם זה בזה עד ניצחון הטוב.

יסוד רביעי

העיקרון היהודי הרביעי והכי עמוק - הוא שהאפשרות להציל את כל העולם איננה רק נחלת "גיבורי-על" דמיוניים או רבנים צדיקים אמיתיים. כל יהודי, הכי פשוט, יכול להיות מעל הטבע, יכול להיות גיבור על ויכול להציל ממש את כל העולם כולו.

אם מישהו חושב שרק אנשים "מיוחדים" יש להם "כוחות" - אז דעו לכם שהדבר איננו כך. לכל יהודי יש "כוחות". זה תלוי אם הוא מבין אותם או מפתח אותם - אבל הם קיימים.

כל יהודי יכול בכוחות הגלומים בו להציל את העולם ממש או לחילופין להחריב את העולם. לכוח הזה קוראים מצווה או חטא. תראו מה כתוב על זה בגמרא (קידושין, מ, ע"ב):

"רבי אלעזר ברבי שמעון אומר ... עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה".

כלומר, אם סוכמים בשמיים את כל הטוב שבמעשי האדם ואת כל הרע ויוצא שווה בשווה - אזי יכול יהודי אחד פשוט, במצווה אחת פשוטה להטות את הכף לטובה. או חלילה ההפך.

לא צריך בגדים מגוחכים (מה ההגיון ללבוש תחתונים מעל המכנסיים?), או לקפוץ מבניינים, או לעופף באויר.

גם לא צריך כיפה, או ציצית - למרות שזה מומלץ.

מספיק לתת צדקה, לחייך למישהו ברחוב או לפרגן למישהו אחר בכביש.

בעצם, אפשר לקחת כמעט כל אירוע פשוט ומציאותי ולקיים בו מצווה - אם רק נתכוונן לכך. אפשר לקחת פעולה גשמית לחלוטין ולצקת בה תוכן של קדושה.

אתן שתי דוגמאות:

כשהלכתי לעשות חיסון לקורונה - אמרתי ברכה קטנה לפני: ריבונו של עולם, הריני בא לקיים מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" ומצוות "ונשמרתם לנפשותיכם". זה נראה קצת כמו התחכמות הרי בודאי שאם אתחסן אני שומר גם על עצמי וגם על אנשים אחרים. אבל ההתכווננות הזו גרמה לכך שהקב"ה יהיה איתי במעשה הזה ושהמצווה שלו תתממש באותו חיסון.

כשאני מקבל עודף מהמוכר בחנות אני תמיד בודק מה קיבלתי. מנקודת מבט מסויימת זה ברור - צריך לוודא שלא דפקו אותי. אך מנקודת מבט של מצווה אני רוצה לוודא שלא קיבלתי יותר ממה שמגיע (ואז אני מחזיר) או שהחסירו ממני עודף. אם קיבלתי יותר ממה שמגיע אני הופך להיות גזלן - שהרי לקחתי כסף שאיננו שלי. אם קיבלתי פחות ממה שמגיע - אז המוכר הוא גזלן - גם אם בלי כוונה. במעשה הפשוט הזה אני שומר גם על עצמי וגם על המוכר.

אולי זה יפתיע חלק מהקוראים אבל אין לי טייטס ולא גלימה. ובכל זאת, אני משתדל להיות הכי "גיבור על" שהתורה מאפשרת לי - גיבור על המציאות. כלומר - לגבור על המציאות ולרומם אותה למעלה. אני משתדל תמיד לקחת את "הכוחות" שניתנו לי ולעשות איתם טוב. מי יודע אולי עוד אזכה להציל את כל העולם...

אפילוג

חלק מהתחקיר שעשיתי עבור הפוסט (כן, עשיתי תחקיר, אני משקיע בכם!) העלה פרט מעניין ומרתק. כל תעשיית הקומיקס של גיבורי העל צמחה בארה"ב החל משנות השלושים. זו הייתה תעשייה שכללה רק יהודים ממשפחות שהיגרו ברובם מאירופה. האנשים שהגו את כל גיבורי העל המוכרים לנו היו יהודים שלמדו בילדותם תורה וחגגו בר מצווה (אינני יודע אם היו שומרי תורה ומצוות בבגרותם). כלומר - אין פלא שמוטיבים יהודיים מרכזיים מופיעים בסיפורי גיבורי העל המוכרים לנו.

ניתן להרחיב ולקרוא על הנושא מנקודת מבט היסטורית וספרותית (באנגלית) כאן וכאן.