כיצד מכשירים חתול לפסח? סיפור אמיתי לחג החירות!

המפגש עם ההלכה היהודית הוא לא מפגש קל. במיוחד לא לחוזרים בתשובה.

מדובר על מעבר מחיים שיש בהם חופש יחסי לחיים שיש בהם התבוננות על כל פרט. חיים שבהם לכל פרט יש משקל ומשמעות. זה בהחלט מעבר לא פשוט שמומלץ מאד לעשות אותו מדורג ואיטי.

את הבסיס של ההלכה כולם יודעים שלא אוכלים ביחד בשר וחלב. או שבשבת לא נוסעים. זה נחשב ידע כללי.

אבל:

הידעת? בין בשר לחלב יש עוד כמה תתי קטגוריות. יש את ה"פרווה" שנמצא באמצע אבל יש גם "בחזקת בשרי" או "בחזקת חלבי" - שזה מאכל פרווה שהוכן בכלי בשרי או חלבי. יש הלכות מתי מותר לאכול משהו "בחזקת". ויש גם עוד תת קטגוריה: "בחזקת בשרי למחצה" - סתם צוחק, אנחנו רק יהודים, לא משוגעים.

הידעת? הלכות כשרות מגדירות לא רק מה מותר לאכול אלא גם כיצד לעבד את האוכל הזה - הלכות שחיטה, והלכות גידול תבואה, ירקות ופירות. יש הלכות לאיסוף הפירות והירקות. ויש גם הלכות איך להכין את האוכל וכיצד לאכול.

הידעת? יש גם כשרות לבגדים. באמת! זה נקרא שעטנז.

כשמעיינים בספרות ההלכתית רואים שהיא מאד ענפה ומאד מפורטת. היא נכנסת לכל פרט ופרט. היא מדקדקת

בכל עניין פעוט.

בעיניים חילוניות זה נראה פשוט מטורף - מה אכפת לרב אם חתכתי את הלימון עם סכין חלבית או בשרית (זה משנה) או איזה נעל שמתי קודם (נועלים את ימין, נועלים את שמאל, קושרים שרוכים בשמאל ואח"כ בימין). זה נראה כמו איזה OCD אחד גדול שחונק את הבנאדם. שיהודי הופך להיות עבד ללא שום בחירה חופשית והתעסקות תמידית בטפל.

זאת דרך אחת להסתכל על זה.

אפשר גם בדרך אחרת.

היהדות עוסקת בקדושה. היא עוסקת בקדושה של כל פרט ופרט בחיים. היא נותנת משמעות לכל דבר, לכל מעשה. לכל חיבור בין אנשים. לכל עניין במרחב הפנימי והחיצוני. היהדות היא תורת חיים - היא מאירה את אור האלוקות בכל מקום בחיים. היא עוסקת בכל פרט כי החיים הם מכלול אינסופי של פרטים ומקרים. ההלכה באה לתת משמעות לכל רגע, לכל מעשה, לכל מקרה, לכל דבר. היא מאפשרת לנו לקחת כל פיסה זניחה ומקרית מהיומיום ולהפוך אותה לכלי לקדושה. יהודי מוסיף אלוקות בעולם מתוך חיי החומר, מתוך המציאות דווקא. שם האלוקות מסתתרת וההלכה מסייעת לחשוף אותה.

מוכרח להודות שיש מקומות בהם המרחק בין האידאל לפרקטיקה היום-יומית הוא גדול. זו העבודה שכל אחד צריך לעשות כדי לצמצם את הפער...

כאשר יהודי נתקל בשאלה הלכתית כלשהי יש בפניו כמה אפשרויות:

לפתוח ספר - אם כזה נמצא בהישג יד

להתייעץ עם רבי גוגל - אם זה בהישג יד (וכמובן לא בשבת - גם רבי גוגל צריך יום מנוחה!)

להתייעץ עם רב - כזה שהפסיקה שלו מתאימה לך. זה לא שהרב יפסוק בהתאם למה שנוח לך אלא אולי יאפשר מעט יותר מרחב במקומות שזה ניתן. יש מקרים בהם אפשר להתגמש ויש מקומות בהם צריך להתגמש.

בכל מקרה - כל פסיקה צריכה להיות מקושרת (ולא סותרת) לפסיקות אחרות בנושא בהתאם לספרות ההלכתית.

למזלי, יש לנו בקהילה רב מתוק שהוא ידען גדול. בדרך כלל אני שולח שאלות בווצאפ ומקבל תוך 5 דקות תשובה מנומקת וברורה - בכל נושא שיש!

אחד המועדים שסביבם יש לא פחות ממהומה הלכתית זה חג פסח. חוץ מהצד ההלכתי (המאד מורכב) יש אינסוף מנהגים (קטניות מישהו?) והחמרות שונות (על אקמול כשל"פ שמעתם פעם?).

את הבסיס ההלכתי כולם מכירים: אוכלים מצות בפסח, לא אוכלים לחם (חמץ). זה פשוט. אבל כשפורטים את זה לפרטים הקטנים עלולים לטבוע. החל בהכשרת המטבח המורכבת מאד, דרך טקס ביעור החמץ, תוך כדי קיום סדר פסח כהילכתו וכלה בשבוע שלם ללא לחם, פסטה, בירה וקטניות - לאשכנזים.

הידעת? בפסח לא רק שאסור לאכול חמץ אסור גם לראות חמץ ואסור אפילו שיהיה בבעלותינו חמץ- בל יראה ובל ימצא. לכן, אנחנו מוכרים את החמץ לגוי - לשבוע בלבד. היום זה מאד נוח כיוון שאפשר למכור את החמץ באינטרנט.

יש לנו חתול.

לא ממש צעיר, לא מאד נחמד ומאד לא רזה.

אימצנו אותו עוד לפני שחזרנו בתשובה - כשהיה גור שננטש. עברנו כבר כברת דרך ארוכה ביחד. יש לנו הסכם משותף איתו: אנחנו דואגים לו לאוכל, מים וחול נקי והוא דואג לישון. מידי פעם הוא גם מרשה לנו ללטף אותו.

בנוסף, עקב בעיה רפואית החתול נזקק לאוכל רפואי מיוחד. בלי האוכל המיוחד הוא עלול לחטוף איזה עניין בדרכי השתן, ואז אישפוז, וניתוח, וצער בעלי-חיים, וצער בעלי בעלי-חיים.

למרות הציניות - אנחנו אוהבים שימי שלנו.

אחד הנושאים בהלכות פסח עוסק במזון לחיות. רוב האוכל המצוי לחיות מחמד מבוסס על חיטה ומי שמחזיק כלב, חתול או אוגר - בעיקרון צריך להחליף את האוכל לאוכל כשל"פ (כשר לפסח).

אבל במקרה של החתול שלנו לא ניתן להחליף אוכל - גם לא בפסח.

רק כדי לברר אם אין כאן בעיה הלכתית הפניתי שאלה לרב - יותר בשביל הכסת"ח אבל רציתי לוודא.

התשובה שלו הפתיעה אותי: "אני לא יודע. זה נושא מורכב. אני צריך להתייעץ עם רב אחר".

בחיים לא דמיינתי ששימי שלנו יעסיק שני רבנים בסוגיה הלכתית.

כעבור כמה זמן הגיעה התשובה: "אם אין אפשרות להפריד בין החתול לאוכל שלו אז תיפרדו אתם מהחתול לשבוע של פסח. תמסרו אותו לגוי לשבוע של פסח וכך תמנעו מבעיה הלכתית".

"אהמממ...כבוד הרב. זה משהו שאנחנו לא יכולים לעשות. אי אפשר למסור חתול למישהו אחר. חתול זו חיה של בית - לא כמו כלב. אם מוציאים אותו מהבית זה צער בעלי חיים. בנוסף, איפה אני אמצא פה גוי בקרית אונו שיסכים לקבל אליו חתול זקן לשבוע שלם? אם מוציאים אותו מהבית הוא בורח ונעלם. מה לעשות כבוד הרב?"

"אוקיי. תן לי להתייעץ שוב ולחזור אליך".

שוב, כעבור כמה זמן הגיעה תשובה: " התיעצתי והגענו לפתרון. פשוט תמכור אותו"

"מה? אתה מתכוון למכור את האוכל של החתול?"

"לא הבנת. תמכור את החתול בעצמו -יחד עם האוכל שלו."

"אתה רציני?"

"כן, לגמרי. תמכור את החתול יחד עם האוכל שלו".

אני: "אתה מתכוון באינטרנט? כמו שאני עושה לחבילות הפסטה הסגורות ובקבוקי הוויסקי?"

הרב: "אווו, אני רואה שהבנת. פסח שמח וכשר!"

וכך עשיתי. מאז אותה שיחה, אותו דרוזי שקונה את כל החמץ של עם ישראל (בשקל אחד) למשך שבוע מקבל על הדרך גם חתול.

הסיפור הזה אמיתי - גם אם שילבתי בו מעט חופש ספרותי.

אני מודע לכך שיש כאלה שיראו את הסיפור (ואולי את היהדות) באור מגוחך. בעיני הוא מראה בדיוק את ההפך. זה ממחיש עד כמה ידע הלכתי עמוק מאפשר לתת פתרונות יצירתיים. פתרונות שיתנו מענה אמיתי אך עדיין יהיו בתוך מסגרת ההלכה. ועד כמה כל נושא פעוט הוא חשוב ומהותי - גם אם מדובר בחתול של יהודי.

אני חושב שראוי לשאול - למי זה באמת משנה? לחתול זה בטוח לא משנה. לדרוזי - גם לא בטוח שזה משנה. אני די משוכנע שהרב כבר נתקל בשאלות יותר מוזרות מזו.

את האמת - זה משנה לי. כי זה מאפשר לי לדייק יותר בהכנות לחג הקדוש. כי זה מאפשר לי להתכוונן יותר למהות של הדברים. כי זה מראה לי שההלכה איננה סט של פטישים אלא משהו שקשוב לפרטי החיים. כי התורה היא תורת חיים.

וחוצמזה - קיבלתי שבוע חופש מטיפול בחתול. הבחור הדרוזי מוזמן לבוא לשים לו אוכל, מים ולנקות לו את החול. אולי החתול אפילו יסכים שהוא ילטף אותו.

פסח שמח וכשר לכולם!